This page is dedicated to the lasting memory of my teacher Prof. Shelomo Morag z"l of the Hebrew University of Jerusalem, who passed away unexpectedly on 4 September 1999 (23 Elul 5759) in Jerusalem. The world has lost one of the most prominent scholars of Hebrew and Jewish linguistics, and personally I have lost my mentor who had been guiding me since 1988, when I daringly embarked on my doctoral studies at the Hebrew University of Jersualem. It was a great honor and privilege to attend his courses and receive his personal support. Probably he has influenced me more than any other linguist. I was inspired by him in various areas of Hebrew and Jewish linguistics.
Born on 17 July 1926 (6 Av 5686) in Petakh Tikva, Prof. Morag received his doctorate from the Hebrew University of Jerusalem in 1955, and had taught there since then, training and inspiring many students. His teaching was characterized with high academic standard and rigor on the one hand, and warmth and sophisticated sense of humor on the other. His research interests included such diverse areas as Biblical Hebrew, Mishnaic Hebrew, Babylonian Aramaic, Medieval Hebrew, oral traditions of Hebrew and Aramaic, Hebrew and Aramaic component in Jewish languages, Modern Hebrew, etc. He was especially famous for the study of the Yemenite oral tradition of Hebrew, and was awarded Israel Prize for it at the age of 40. He initiated Language Traditions Project in 1957 (Jewish Oral Traditions Research Center since 1998) at the Hebrew University of Jerusalem in order to record, preserve and study oral traditions of Hebrew and Aramaic, especially those of non-Ashkenazic communities. This is an initiative of true vision and insight in view of the fact that the number of the older members of the communities, the carriers of the traditions, naturally diminishes, and through the integration of the younger generations into the Israeli society the original communal traits are gradually being lost.
May he rest in peace.
להלן הנאום שנשאתי בערב לזכרו של פרופ' מורג ז"ל ב-3 באוגוסט 2005 (כ"ז בתמוז תשס"ה) במסגרת הקונגרס העולמי הארבעה-עשר למדעי היהדות בירושלים:
גב' שושנה מורג הנכבדה, בני משפחת מורג הנכבדים, מוריי, עמיתיי וקהל נכבד,
בתחילה הרשו לי לצטט את אחותי. היא תמיד אומרת לי כך; אני מתרגם משפת ארץ הין העולה לשפת עבר: "אתה ביש מזל בעניינים קטנים, אבל בעניינים חשובים בחיים יש לך מזל." עליי להסכים עמה. לפחות בשני עניינים חשובים בחיי היה לי מזל: בבחירת ההתמחות ובמורים בירושלים בכלל ובמנחה לדוקטורט בפרט. מלומדים גדולים כבר דיברו רבות על מורנו ורבנו פרופ' שלמה מורג ז"ל, כך שלא אדבר עליו עתה כחוקר, אלא ברצוני לומר מילים מספר על זיכרונות אישיים עליו כמורה ששמרתי בלבי בשנים האלה אחרי שהוא נלקח מאתנו לפתע פתאום בכ"ג באלול תשנ"ט.
זכיתי להיות תלמיד של פרופ' מורג במישרין ובעקיפין לפחות בשלושה אופנים. אפילו לפני שהגעתי לכאן באוקטובר 1988 והתחלתי ללמוד את תורתו, הייתי תלמיד שלו בעקיפין בשני אופנים. נראה שיש שני סוגי תלמידים בלימוד שפות: אלה שקולטים בכתב יותר בכתב מחד גיסא ואלה שקולטים אותן יותר בעל-פה מאידך גיסא. אני שייך לסוג השני. אינני מסוגל להתחיל ללמוד שפה חדשה בלי לשמוע אותה. לא רק הגייתם של העיצורים והתנועות באותה שפה אלא גם הנגנתה חשובות לי מאוד. אני מתאר לעצמי שגם פרופ' מורג היה כמוני. כשיום הולדתי העשרים, שהוא מין מר-מצווה ביפן, התקרב, סבתי ז"ל שאלה אותי איזו מתנה אני רוצה ליום זה. היא כנראה ציפתה שאומר לה חליפה כמקובל בחברה. במקום חליפה ביקשתי ערכת לימוד של העברית מסדרת לינגוואפון המפורסמת. התברר שנה שנתיים אחר כך שפרופ' מורג היה היועץ הפונטי של ערכה זו. מספר חודשים אחר כך התחלתי להשתתף בקורס בעברית חדשה למתחילים. הייתי אז סטודנט בחוג לערבית. לא זו בלבד שהמורה היפני שלימד עברית למד בארץ אלא שהוא היה תלמיד של פרופ' מורג! גם אחרי סיום הקורס השנתי הזה המשכתי ללמוד עברית לבד. ככל שלמדתי עברית ועל עם ישראל, התגבר צימאוני ללמוד עוד ועוד. ולבסוף החלטתי לעבור מערבית לעברית, לפחות בלבי. אחרי שסיימתי תואר ראשון בערבית, עברתי לחוג לבלשנות לתואר שני, כי לא היה ועדיין אין חוג לעברית ביפן, אבל למעשה עסקתי בעיקר בעברית שם. המשכתי ללמוד שש שנים לבד למעט אותו הקורס שהזכרתי עד שכבר לא יכולתי יותר, כי לא היו מספיק ספרים לא בלימוד העברית ולא בחקר העברית. בין הספרים המעטים שמצאתי בספריות האוניברסיטאות היה ספרו המפורסם של פרופ' מורג על הניקוד בעברית, בארמית ובערבית ובהרבה מהספרים האלה ראיתי את שמו מוזכר. כשהתקבלתי כדוקטורנט בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית כמלגאי מטעם משרד החוץ הישראלי, הייתי צריך למצוא מחנה כאן. לפי המלצתו של המורה היפני שדיבר רבות בשבחו של פרופ' מורג, פניתי אליו בבקשה אם הוא מוכן להדריך אותי. קיבלתי תשובה חיובית בכתב יד המקרין חום. באוקטובר 1988 נפגשתי לראשונה עם פרופ' מורג, כך שמי שהיה בעבורי מעין דמות אגדית הפך להיות מורי.
השתתפתי בקורסים שונים שלו במשך ארבע שנים. מגוון נושאי הקורסים שהוא לימד משקף את מגוון תחומי פעילותו האקדמית שלו. בין כל הקורסים שלו שבהם השתתפתי אני זוכר במיוחד שני קורסים, שהם בעצם התחומים שבהם אני עוסק כעת. הראשון הוא על העברית החדשה; השתמשנו במקראה בת שני כרכים שפרופ' מורג ערך בעצמו. השני הוא על המילים העבריות-ארמיות בלשונות היהודים. קורס זה פתח לפניי שני עולמות חדשים לגמרי שלא ידעתי על קיומם, דהיינו, לשונות היהודים בנוסף ליידיש, שאותה כבר התחלתי ללמוד בשנה הראשונה שלי כאן, ומסורות שבעל-פה של העברית והארמית בקהילות ישראל.
אני עדיין זוכר ברורות את ההלם שקיבלתי כשראיתי אותו בבית חולים כשבועיים אחרי שהלכנו בזמן ביקורי השנתי כאן להתפלל ביחד בערב שבת בבית הכנסת שבו הוא היה רגיל להתפלל. גם לפני שהוא התאשפז וגם אחר כך דיברנו שאלמד את תורתו על מסורות שבעל-פה והייתי בטוח שאוכל לעשות זאת אחרי מספר ימים או שבועות כשהוא ישתחרר מבית החולים ויבריא. היה קשה מאוד לעזוב את הארץ כשפרופ' מורג היה במצב כזה. איך יכולתי לדמיין לעצמי אז שכעבור מספר ימים אשמע בשורה רעה. פרופ' אורה שורצולד טרחה לטלפן אליי ליפן והודיעה לי על פטירתו הבלתי-צפויה. איבדתי את המורה הטוב שהיה לי בחיי. אינני עדיין סולח לעצמי שלא הספקתי ללמוד את מלוא תורתו בעל-פה, במיוחד על מסורות הלשון, אולם הוא השאיר לנו את תורתו העשירה בכתב, שעלינו להוקיר על ידי לימודה. יהי זכרו ברוך.